preflop
כמה להעלות, ולמה תמיד אותו דבר
ההחלטה כמה להמר איננה אותה החלטה כמו אם להמר. וכשאף אחד לא נכנס לקופה לפניך, לשאלה השנייה יש תשובה אחת שחוזרת על עצמה.
שאלת הכמה נשמעת כמו המשך טבעי של שאלת האם, והיא לא. אלה שתי החלטות נפרדות, ורוב המתחילים עוברים את השנייה בלי לשים לב שהם הגיעו אליה: הם נוקבים בסכום שנראה להם סביר, ואז מגלים שהיד התגלגלה למקום שלא תכננו.
הסכום נגזר מהמטרה
כבר ראית שיש בדיוק שלוש סיבות להמר: value (הימור שנועד לגרום ליד גרועה משלך לשלם), bluff (הימור שנועד לגרום ליד טובה משלך להיזרק) ו־protection (הימור שנועד להוציא מהקופה יד שעוד יכולה לעבור אותך). ה־bet sizing (ההחלטה כמה להמר, בנפרד מההחלטה אם להמר) הוא ההמשך הישיר של אותה שאלה — לא כמה נראה לי סביר, אלא כמה צריך כדי שהדבר שבגללו אני מהמר באמת יקרה.
המבחן הזה חל על כל הימור: על כל הימור אחרי שיורד ה־flop (שלושת הקלפים המשותפים הראשונים), וגם על ההימור הראשון שנכנס לקופה לפניו. מה שמיוחד ב־open raise (ההעלאה הראשונה בסיבוב, כשאף אחד לא נכנס לפניך) הוא שהתשובה שלו נפסקת פעם אחת ולא נגזרת מחדש בכל יד — ולכן הסכום שם קבוע. השיעור הזה מראה פעמיים למה.
ודבר אחד לפני שמתחילים: הסכום נמדד בכפולות של ההימור הכפוי הגדול, לא בכסף. בשולחן הביתי ובמועדון הוא נקוב בשקלים ואונליין בסנטים, אבל 2.5bb הוא 2.5bb בכל אחד מהם. מה שמשתנה בין המקומות הוא היריבים שיושבים מולך, לא הכלל שלפיו אתה בוחר סכום.
מהלך היד במילים
- אנדר דה גאן זרק
- הייג׳ק זרק
אותו כיסא, קלפים אחרים
עכשיו תחליף דבר אחד, והפעם לא את הכיסא אלא את הקלפים. אותו שולחן, אותם 100bb, אותו רגע בדיוק — ובמקום הזוג החזק ביותר, יד שעוד לא יודעת מה היא שווה. השאלה היחידה היא אם הסכום זז יחד איתה.
מהלך היד במילים
- אנדר דה גאן זרק
- הייג׳ק זרק